"אם את עוזבת אני מתאבד" – סחיטה באיומים?

לא פעם עולה מערכת זוגית על שרטון. לא פעם אחד הצדדים חפץ בניתוק הקשר והשני ממאן להשלים עם רוע הגזירה. מטבע הדברים בעת משבר מתעוררות אמוציות חזקות ולעיתים נאמרים דברים קשים.

 אך האם צד האומר לבן זוגו כי יתאבד באם ינתק הקשר הופך לעבריין פלילי ומבצע עבירה פלילית של סחיטה באיומים?

בפס"ד שניתן בענין אסרף, ע"י בית המשפט השלום בתל-אביב, הרשיע כב' השופט בני שגיא את הנאשם בעבירה של סחיטה באיומים, בכך שאיים על בת זוגו, אשר חפצה בניתוק הקשר הזוגי כי יתאבד ואף ניסה לממש איום זה לנגד עיניה.

בכתב האישום שהוגש כנגד אסרף, אשר כלל בין היתר גם עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק, הפרת הוראה חוקית ואיומים, נטען כי אסרף איים על המתלוננת איומים חוזרים ונשנים כי יתאבד, איומים אשר נועדו לסחוט את "התרצותה" והשארתו בביתה.

מנגד, טען סנגורו של אסרף, כי לא מדובר בעבירת סחיטה באיומים, אלא באמירות הנובעות ממצוקה ומאהבה שנאמרו ללא כל כוונה.

ומה אומר החוק?

סעיף 428 לחוק העונשין קובע:

"המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט שלהם, או מאיים על אדם לפרסם או להימנע מפרסם דבר הנוגע לו או לאדם אחר, או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו - מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו - מאסר תשע שנים."

בית המשפט בנתחו את עובדות המקרה, סוקר פסיקה קודמת בה נקבע בין היתר כי האיום אינו חייב להיות מכוון כלפי הצד השני דווקא וכי  אין מניעה שהאיום יכוון כלפי פגיעה בגופו של המאיים עצמו.

בית המשפט מוסיף וקובע כי הגם שניסיון להתאבד לא הוגדר בחוק כעבירה, הרי שאין בכך כדי לתת לגיטימציה להתנהגות שיש בה כוח לסחוט את המאוים ולהטיל עליו פחד ומורא.

בהתייחסו ליסוד הנפשי הנדרש לצורך ביצוע העבירה, קובע בית המשפט כי ממכלול הראיות עלה כי הנאשם היה מודע למעשיו ולנסיבות ואיומיו נועדו לגרום למתלוננת לחזור בה מכוונתה לניתוק הקשר שהיה מחייבו לעזוב את דירתה.

הנאשם היה מודע לרגישותה המיוחדת של המתלוננת, אשר בעבר בעלה המנוח שם קץ לחייו, וניצל רגישות זו להשגת מטרותיו.

לכאורה מדובר בקביעה קשה וגורפת של בית המשפט, העלולה להוביל לתוצאה בה בכל אימת שנאמרת אמירה כלשהי בעת משבר ומתוך מצוקה, יוגש כתב אישום בעבירה חמורה.

ואולם בית המשפט מתייחס לנסיבותיו המיוחדות של המקרה וקובע כי מדובר במקרה נדיר וקיצוני בנסיבותיו, בתדירות האיומים ובמעשי הנאשם, כאשר לעומת זאת, בחלק ניכר מהמקרים בהם מדובר באמירה רגעית וחד פעמית, לא יהיה עניין ציבורי בהגשת כתב אישום.

בית המשפט מדגיש את זכותה של המתלוננת להביא לסיומה של מערכת יחסים בהתאם להחלטתה ולרצונה וקובע כי:

"כל אדם המצוי בקשר זוגי ומעוניין להביאו לידי סיום, זכאי לעשות כן מבלי שיהיה נתון לאיומים והפחדות, בוודאי לא מהסוג הקיצוני והקשה ביותר."